כולם נראים מסודרים. אני בקושי מצאתי את הצד הימני של החולצה הבוקר.

עודכן: 1 ביולי

גללתי דקה אחת בטיקטוק פתאום כל הבנות בגילי כבר בנו אימפריה.

אני עדיין מנסה להבין מה אני אוכלת לארוחת ערב..

ככה זה היה אצלי היום:

פתחתי את הטלפון "רק לבדוק הודעה אחת."

יצאתי אחרי 40 דקות, עם תחושה שכולם כבר הספיקו לעשות דוקטורט, לפתוח עסק, ולמצוא את עצמם.

ואני?

אני עדיין לא מצאתי את המטען של הטלפון.

זה הרגע שבו המוח שלי מתחיל לעשות את ההשוואה האהובה עליו:

"היא כבר יודעת בדיוק מה היא רוצה מהחיים."

"הוא כבר עם תוכנית עשר שנים קדימה."

ואני פה, מנסה להחליט אם להזמין פיצה או לחמם את האורז.

ספוילר: גם אני "מנסה להחליט" כבר שעה.

ופה זה מתחיל להרגיש כבד, אז בואו נעצור רגע.

כי האמת היא שאף אחד לא "הבין הכול."

פשוט יש אנשים שמצלמים רק את הרגע שבו זה נראה טוב.

אני בטוחה שאם הייתי מצלמת את עצמי ברגע הזה-עם 14 טאבים פתוחים בראש וחצי תוכנית ליום…

זה גם היה נראה כמו "היא הסתדרה בחיים."

מבפנים זה פשוט תמיד יותר מבולגן.

אצל כולם.

גם אצלי, גם אצלך.

אז הנה הטיפ הקטן, בלי דרמה:

בפעם הבאה שמרגיש לך שכולם כבר "הגיעו לאנשהו"

תעצרי שנייה ותכתבי לעצמך משפט אחד.

רק אחד - משהו שכן עשית היום, אפילו אם זה "קמתי וצחצחתי שיניים."

זה לא חייב להיות מרשים.

זה רק צריך להזכיר לך שאת לא עומדת במקום, גם אם זה מרגיש ככה.

אני? ההישג שלי היום הוא שכתבתי את הפוסט הזה ולא נתתי לטלפון לגנוב לי עוד שעה.

זה לא מושלם. אבל זה משהו.

ואת יודעת מה הכי מצחיק? בעוד חמש דקות אני בטח אחזור לגלול ואשכח הכל מזה.

זה בסדר גם ככה.

תשמרי את זה לפעם הבאה שתרגישי שאת היחידה שלא "הבינה את העניין."

מה הדבר האחרון שעשית היום שבכלל לא הרגיש לך "מספיק"?

תכתבי בתגובות, אני בטוחה שזה יותר מספיק ממה שאת חושבת.