שלחתי הודעה. עכשיו אני גרה בצ'אט הזה.
- Elsielula
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 2 דקות
השעה 23:47.
שלחתי הודעה. עברו בערך... שבע שניות.
וכבר התחלתי לערוך אותה בראש, למרות שכבר אי אפשר.
עכשיו אני שוכבת במיטה, עם התקרה כעד המרכזי שלי, וחוקרת את זה כמו תיק פלילי.
"למה כתבתי 'בסדר' ולא 'בסדר!'".
"האם חסר בי סימן קריאה מעיד על כך שאני אדם קר?"
"רגע, אולי היא בכלל לא שמה לב."
"אבל מה אם היא כן שמה לב, ופשוט לא אמרה כלום כי היא מנומסת מדי בשביל להגיד לי שהיא נעלבה?"
זה מדהים כמה זמן פנוי יש למוח שלי בשביל דברים שלא קרו.
אני יכולה לפתור בעיה שלא קיימת מכל זווית אפשרית,
בזמן שהבעיות האמיתיות מחכות בתור, בסבלנות,
כי הן יודעות שאני אגיע אליהן בסוף.
אז בואי נדבר רגע רציני
(ומיד נחזור, מבטיחה)
המוח שלנו ממש אוהב למלא חורים במידע. והוא אף פעם לא בוחר באפשרות המרגיעה… הבעיה היא שהוא כותב את התסריט כאילו הוא מועמד לאוסקר.
זה פשוט אומר שיש לך מוח שעובד שעות נוספות בלי לבקש רשות.
הוא לא רע, הוא פשוט קצת יותר מדי נלהב.
(תחשבי עליו כמו עובד שמגיע גם בשבתות, אף אחד לא ביקש, פשוט יש לו המון אנרגיה ואף פעם לא למד להירגע.)
אז הנה הטיפ, קטן אבל אמיתי:
בפעם הבאה שאת מוצאת את עצמך חושבת
"אולי היא התכוונה..."
"ואולי בגלל ש..."
"ואם בעצם..."
תשאלי את עצמך שאלה אחת:
רגע.
יש לי הוכחות...
או שיש לי תסריט?
זה לא פותר הכל.
אבל זה עוצר את הספירלה מלהפוך לכל הלילה.
אני עדיין עושה את זה לפעמים.
רק שהיום אני כבר יודעת לזהות מתי אני מדברת עם המציאות...
ומתי נטפליקס בכלל לא הזמינה את הסדרה הזאת.
תשלחי את זה למישהי שגם היא כרגע במעצר בית עם הטלפון שלה.
מה ההודעה האחרונה שגרמה לך לפתוח חקירה פלילית שלמה בראש?
😍